ילד מדוכא, למשל, אינו נוטה לאבד את התיאבון, להתלונן על קשיים בשינה או להביע את העצב שלו באופן מילולי. ילדים מדוכאים עלולים להיות עצבניים, לבלות פחות עם חברים, להנות פחות מפעילויות ולהתלונן על כאבי ראש או בטן.

בנוסף, בעיות התנהגותיות שכיחות מאוד בקרב ילדים בדיכאון. ילדים יכולים להיות כעוסים, עצבניים או חסרי סבלנות. הם עשויים יכולים להתלונן שלא אוהבים אותם ולבכות הרבה. במידה וילד מגלה סימני דיכאון, מומלץ להעלות את הנושא בפני הרופא המטפל, לייעוץ ובחינת אפשרויות טיפול.

הטיפול בדיכאון בחולי אפילפסיה כולל בראש ובראשונה בחינה יסודית של הטיפול התרופתי האנטי אפילפטי, שכן לעתים קרובות שינוי בתרופות מספיק בשביל להפחית את חומרת התסמינים הדיכאוניים. בנוסף, חולי אפילפסיה הסובלים מדיכאון מטופלים באמצעות תרופות אנטי דיכאוניות ופסיכותרפיה. וכמובן, יש חשיבות רבה לשלוט בהתקפים האפילפטיים עצמם.

דגשים חשובים להתמודדות עם אפילפסיה ודיכאון:

1. כאשר מתחילים תרופה אנטי אפילפטית חדשה, לשים לב למצב רוח, ולדווח לרופא אם הוא משתנה.
2. לא להקל ראש בדיכאון – יש לו השפעה על החיים בדיוק כמו לאפילפסיה עצמה, ויש לטפל בו באותה יסודיות.
3. לא לפנות לסמים או לאלכוהול – אלה יכולים לגרום להתקפים מוגברים ואף לגרום לבעיות מצב רוח או להחמיר אותן.
4. במידה והולכים לטיפול – כדאי לשקול לערב את כל המשפחה בטיפול, כיוון שאפילפסיה של בן משפחה אחד משפיעה על כל המשפחה. קראו גם: התמודדות רגשית עם אפילפסיה