בדיקות לאבחון אפילפסיה

אם הרופא חושד באפילפסיה, ישנן מספר בדיקות החיוניות לאבחנה:

בדיקת EEG, בה מתבצע רישום של הפעילות החשמלית במוח. בבדיקה זו מצמידים לראש הנבדק אלקטרודות ובהם חיישנים, הקולטים את האותות החשמליים במוח. אותות אלה מועברים אל המכונה, אשר תפקידה להקליט את הפעילות המוחית. הבדיקה אינה פולשנית, ואינה כואבת.

בדיקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית). בבדיקה זו מבוצעת סריקה של המוח באמצעות מגנט עוצמתי, המייצר תמונות חתך של המוח. באמצעות בדיקה זו ניתן לגלות בעיות מבניות ברקמת המוח, ולאתר את המוקד האפילפטי במידה וקיים. בדיקת ה-MRI נותנת לרוב אינפורמציה מדויקת יותר, אך לעיתים במצבי חירום, כשחשוב לשלול גורם חריף לפרכוסים כגון גידול, דימום או אירוע מוחי והבדיקה צריכה להיות מבוצעת במהירות, מבצעים בשלב ראשון בדיקת CT ולעיתים משלימים בהמשך לבדיקת MRI.

בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת). בבדיקה זו מתבצעת סריקה של המוח באמצעות קרני רנטגן, היוצרות תמונות חתך של המוח. באמצעות בדיקה זו ניתן לזהות ממצאים חריגים העשויים לגרום לפרכוסים, כגון גידול, דימום או צלקות.

בהמשך ניתן להרחיב את הבדיקות כדי להבין את הסיבה לארועים האפילפטיים על ידי בדיקות מטבוליות של דם ושתן ובדיקות גנטיות.