סוגי התקפים אפילפטיים

אפילפסיה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות: אפילפסיה כללית, ואפילפסיה מוקדית (הנקראת גם "פוקאלית"). סוג האפילפסיה נקבע לפי סוגי ההתקפים האפילפטיים איתם מתמודד החולה וזאת בהתאם להיקף ההפרעה החשמלית במוח בזמן ההתקף.

ובמילים פשוטות יותר:
במקרים של אפילפסיה מוקדית, ישנה פעילות חשמלית לא תקינה שמקורה באזור אחד במוח.
לעומת זאת באפילפסיה כללית, מדובר בפעילות חשמלית לא תקינה שמתרחשת בבת אחת, בחלקים נרחבים במוח . נהוג לחשוב שכדי להגדיר אפילפסיה כללית, כל קליפת המוח (קורטקס) משתתפת בבת אחת ביצירת ההתקף.

ומה זה אומר בפועל?
זה אומר שכל סוג של התקף אפילפטי בא לידי ביטוי באופן שונה, ולכל סוג – מאפיינים שונים.

סוגי התקפים באפילפסיה כללית

התקף טוני-קלוני

מאפייני ההתקף: אובדן הכרה פתאומי, נפילה, ותנועות לא רצוניות בארבע הגפיים, הגוף והראש.
בשלב הראשון להתקף (מכונה השלב הטוני), הגוף נמתח בעוצמה, הלסתות ננעלות וצבע השפתיים עשוי להכחיל. בשלב השני (השלב הקלוני), החולה סובל מהתכווצויות חוזרות בעיקר בגפיים ובשרירי הפנים והלוע (ולכן נשמעים קולות של מעין חרחור).
בחלק מהמקרים, ההתקף עלול להיות מלווה בנשיכת הלשון, קצף בפה (שייתכן ויקבל גוון אדמדם כתוצאה מדימום מקומי – בגלל נשיכת הלשון), ואובדן שליטה על סוגרים.

משך ההתקף: בד"כ כ-1-2 דקות (אך יכול להיות ארוך יותר ולהפוך ל"סטטוס" פרכוסי-התקף הנמשך מעבר לחמש דקות), ולאחריו החולה סובל מעייפות, בלבול וכאבים בשרירים וכאבי ראש.

התקף טוני או קלוני

מאפיינים: התקף טוני בא לידי ביטוי באובדן הכרה המלווה בהתכווצות המשכית של השרירים, שבה בדרך-כלל נמתחות ארבע הגפיים. בהתקף קלוני, מתקיימות תנועות רחבות בלתי רצוניות של הגפיים ושרירי הפנים.

משך ההתקפים: בדרך-כלל קצרים מהתקף טוני קלוני כללי, ודרמטיים פחות.

התקף ניתוק כללי (אבסנס)

מאפיינים: במהלך התקף ניתוק כללי (אבסנס) החולה מאבד קשר עם הסביבה. הוא אינו מודע לנעשה, אינו מגיב, ואינו זוכר את שאירע במהלך ההתקף. עיניו של החולה פקוחות, והוא בוהה במבט מזוגג, לעיתים יש סטיית מבט כלפי מעלה או עפעוף.

משך ההתקף: עשוי להימשך 10-30 שניות, והוא לרוב אינו מלווה בתנועות גוף בלתי רצוניות. התקפים אלו יכולים להתרחש מספר רב של פעמים ביממה ולאחריהן החולה חוזר לעיסוקיו כאילו לא קרה דבר אך אינו זוכר את האירוע.

התקף א-טוני

מאפיינים: מדובר בהתקף נדיר יחסית, המתבטא בנפילות פתאומיות על רקע אובדן פתאומי של הפעילות השרירית (טונוס). עיקר הסכנה בהתקף זה היא הפגיעה הגופנית שעלולה להיגרם כתוצאה מהנפילה הפתאומית. שכיח יותר בילדים ובתסמונות אפיפטיות ספציפיות כגון תסמונת לנוקס גסטו.

משך ההתקף: קצר מאוד

התקף מיוקלוני

התקף מסוג זה מורכב מתנועה מיוקלונית, שהיא תנועה בלתי רצונית חדה, קצרה ופתאומית מאוד. התנועה הזו מערבת בדרך כלל את כלל הגוף, אבל יחסית בולטת יותר בשתי הידיים או באחת הגפיים. קיימים התקפים מיוקלונים המלווים בניתוק כללי, אבל בדרך כלל החולה נמצא במצב הכרה מלא.

משך ההתקף: שבריר שנייה.

סוגי התקפים באפילפסיה מוקדית

גם אפילפסיה מוקדית עשויה להתבטא בכמה סוגי התקפים.
ישנם התקפים מוקדיים ללא הפרעה בהכרה (פשוטים) והתקפים מוקדיים עם הפרעה בהכרה (מורכבים).
במקרה של התקפים מוקדיים "פשוטים", החולה נמצא בהכרה מלאה ומודע לחלוטין למתרחש בסביבתו; הוא מסוגל למלא אחר הוראות ולזכור את מה שאירע בזמן ההתקף.

במקרה של התקפים מוקדיים "מורכבים", שהם גם השכיחים ביותר, עשוי להיות שינוי במצב ההכרה, המודעות, או היכולת להגיב – בעקבות התפשטות הפעילות האפילפטית. השינוי במצב ההכרה מתבטא בפגיעה בזיכרון, וחוסר תגובתיות המלווה במבט בוהה.

לרוב, החולים אינם נופלים, ולעיתים אפילו ממשיכים לבצע פעולות פשוטות או אוטומטיות, כמו למשל הטיה של הראש, תנועות עם הפה, או הזזה של העיניים, התעסקות בבגד, תנועות לעיסה.
בחלק מהמקרים הם מסוגלים גם להמשיך לדבר, לתקשר, ולהגיב לסביבתם – ברמה בסיסית ותמיד איטית יותר מהרגיל.

סימנים נוספים בזמן התקפים מוקדיים מורכבים הם:

תנועות אוטומטיות חוזרות בידיים, או תנועות בליעה, מציצה או ליקוק.
חוסר תנועה ותנוחה מוזרה באחת הידיים.
הטיית הראש ו/או העיניים לאחד הצדדים.
התכווצויות בלתי רצוניות בגפה בודדת, במחצית הפנים או במחצית הגוף.

"אאורה"

ישנם חולים שמדווחים על תחושה מקדימה להתקף מוקדי, שחוזרת על עצמה כמעט במדויק בכל פעם; היא מופיעה כמה שניות לפני שהחולה מאבד את הזיכרון, והביטויים השכיחים שלה הם תחושת קבס בבטן העליונה (מעין בחילה) מלווה בחרדה, ותחושה לא מוגדרת באזור הראש.
תופעה זו זכתה לשם "אאורה".
מבחינה קלינית, לאחר שהחולה חווה אאורה, הוא למעשה נכנס להתקף מוקדי הנחשב מורכב.

משך ההתקף: התקף זה אורך כ 1-2 דקות בדרך כלל, ואחריו – סובל החולה מבלבול במשך כמה דקות עד כמה שעות לאחריו. לעיתים רחוקות יכול התקף מוקדי מורכב להמשיך זמן ארוך הרבה יותר.

התקף טוני קלוני – כללי משני

ההתקף הזה מתרחש כאשר הפעילות המוקדית בחלק מסוים של המוח, מתפשטת לכלל המוח; זו הסיבה שלעיתים קשה להבחין בין התקפים טוניים-קלוניים שהינם חלק מאפילפסיה כללית, לבין התקפים משניים באפילפסיה מוקדית. לעיתים ניתן להבחין בין השניים: במקרה של אפילפסיה כללית, התקפים טונים קלונים ראשוניים קורים בפתאומיות, לעומת התקפים טונים קלונים משניים באפילפסיה מוקדית – בהם לפני ההתקף הכללי יש תחושת אאורה, או התקף מוקדי מורכב.

סטטוס אפילפטיקוס

סטטוס אפילפטיקוס הוא מצב מסכן חיים, שיכול להופיע גם במקרים של אפילפסיה כללית וגם מוקדית.
מדובר במצב שבו המוח מצוי בהתקף אפילפטי שנמשך יותר מחמש דקות או מצב שבו מתרחשים התקפים אפילפטיים בזה אחר זה במשך חמש דקות לפחות, מבלי שהמטופל מספיק לחזור להכרה בין ההתקפים.
חשוב לציין: בכל מקרה שבו התקף אפילפטי נמשך מעבר לחמש דקות, יש לפנות לחדר מיון או להזעיק עזרה רפואית באופן דחוף.

אחוז התמותה כתוצאה מסטטוס אפילפטיקוס יכול להגיע ל-30%, במיוחד אם הטיפול לא ניתן במהירות והסטטוס מתמשך הרבה מעבר לחמש דקות. בעזרת טיפול נוירולוגי טוב והערכה נכונה של הרופא, החולה מסוגל לצאת מהתקף עם נזק מינימלי, או ללא נזק למוח בכלל, ובמקרים מסוימים – אפילו להימנע מהתקפים בעתיד.

סטטוס אפילפטיקוס נהוג לחלק לשני סוגים בהתאם לאבחנה הקלינית: פרכוסי ולא פרכוסי.

הפרכוסי – מאופיין בפרכוסים כלליים ואובדן הכרה, ומהווה סכנת חיים.
לא פרכוסי – בא לידי ביטוי באובדן זיכרון, בלבול ואיטיות, ולרוב – אינו מהווה סכנת חיים.

במקרה של סטטוס אפילפטיקוס מוקדי, ההתקף יכול להימשך שעות ארוכות ואף יותר.
הוא בא לידי ביטוי ברעידות באחת מהגפיים; למרות שהוא לא כרוך בסכנת חיים או באובדן הכרה, הוא גורם לסבל משמעותי ביותר.

אנצפלופתיה אפילפטית

כאשר ישנה הפרעת EEG (כלומר שינויים חריגים בפעילות החשמלית של המוח, כפי שהם נרשמים באמצעות מכשיר EEG) התואמת פעילות אפילפטיפורמית (פעילות חשמלית חריגה במוח, שמזכירה את הפעילות שנראית בזמן התקף אפילפטי) ופעילות זו: מתמשכת ובתדירות מאוד גבוהה; מערבת לרוב אזורים נרחבים במוח גם ללא פרכוסים חד משמעיים נראים לעין, או עם פרכוסים נראים לעין בתדירות משתנה – ישנה הפרעה לפעילות השוטפת של המוח. כתוצאה מהפעילות החשמלית הלא תקינה הזו (אפילו כשאין לה ביטוי של "פרכוס" כלפי חוץ) ישנה פגיעה בתפקוד החולה שהיא לרוב קוגניטיבית, אך יכולה להיות גם מוטורית, והתנהגותית. מצב זה שכיח יותר בתינוקות וילדים אך לעיתים גם מצבים גנטיים ונרכשים במבוגרים. טיפול בהפרעה האפילפטיפורמית, במידה ויצליח – יכול להביא לשיפור בתפקודו של החולה.

כדאי לדעת, שלפעמים אדם אחד שמתמודד עם אפילפסיה, מסוגל לחוות התקפים מסוגים שונים בתקופות שונות בחייו. לדוגמה, ילדות וילדים הסובלים מניתוקים כלליים בשנות העשרה המוקדמות מבריאים בדרך-כלל מסוג התקפים זה, אבל יכולים לפתח בגיל מבוגר יותר התקפים טוניים קלוניים כלליים.

בנוסף, חולה עם אפילפסיה כללית יכול לסבול מכמה סוגי התקפים אפילפטיים. לדוגמה, תופעה שכיחה היא חולים הסובלים גם מהתקפים טוניים קלוניים כלליים וגם מניתוקים, או מהתקפים טוניים-קלוניים כלליים ומהתקפי מיוקלונוס.