לפני 17 שנים הכרתי את אבבאו ביאדגה במועדונית בפרדס כץ. הוא היה ילד בן 9 עם אפילפסיה מסכנת חיים, שהשפיעה עליו בכל תחום ומנעה ממנו לעשות הרבה דברים יום-יומיים. 

הוא לקח את גורלו בידיו והחליט שהוא רוצה לעבור ניתוח שיעצור את האפילפסיה לתמיד. מי שהמליץ לנו על הניתוח היה ד״ר פליקס בנינגר, ממחלקת נוירולוגיה בבילינסון, שליווה את אבבאו שנים לאורך התהליך.

 

לקחו לנו כמה שנים של בירורים, בדיקות התאמה, ואשפוזים בבילינסון, אבל הוא לא ויתר. 

בהכנות לניתוח, ד״ר עידית תמיר, הנוירוכירורגית, הצליחה לתווך לנו את ההסבר המורכב למילים פשוטות ונגישות שגם אנחנו נוכל להבין מה בדיוק אבבאו עומד לעבור. ולא מזמן התרחש הניתוח. הכל עבר כשורה, ותוך כמה שעות היינו בחוץ. מעט לפני כן, באחד האשפוזים בבילינסון עשינו רשימת משימות לדברים שנעשה אחרי הניתוח, כשכבר לא תהיה אפילפסיה. בראש הרשימה היה: לטוס לחו״ל בפעם הראשונה בחיים.

 

כבר יום למחרת הניתוח, אבבאו ידע שהכל אחרת. 

אין יותר שום ניתוק ושום התקף.

תחושת הביטחון שמלווה אותו מאז – המסוגלות לחיות את חייו בעצמו – בלי לאבד חלקים מן היום לניתוקים לא צפויים, או להגיע בהפתעה לבית החולים – היא הדבר המשמעותי ביותר עבורו. 

ו-Fast Foward להיום: אנחנו עכשיו בלונדון. אין התקפים, אין ניתוקים. אבבאו בן 26. בנאדם מאושר, שמח וחופשי.