אז היי, אני ליאל, בת 23 מירושלים, סטודנטית לעיצוב.
לפני 8 שנים, במסדרונות התיכון, חיי קיבלו תפנית בלתי צפויה, כשאובחנתי כחולת אפילפסיה.
בחדרו של הנוירולוג, שמעתי לראשונה את המילה אפילפסיה.
ביציאה משערי בית החולים, התחיל המסע שלי ליצירת חיים חדשים, שכוללים שגרה חדשה של טיפולים תרופתיים, אורח חיים שונה, בדיקות תקופתיות ומעקבים.
סירבתי לתת לייאוש הראשוני להגדיר את המסע שלי.

הייתי נחושה להחזיר את השליטה על חיי. עם הזמן, הצלחתי לדחוף את הרגשות השליליים הצידה, השגתי את רישיון הנהיגה שלי, סיימתי תיכון בהצלחה, התגייסתי לצבא ולא החסרתי מחיי אף טיול או חוויה.
גיליתי בעצמי כח פנימי שהניע אותי קדימה. כל צעד, אפילו קטן, היה סוג של ניצחון. מצאתי את האומץ לעמוד זקוף ולהתמודד עם האתגר שהציבו לי החיים.
הפכתי את המסע שלי לסיפור של חוסן ואפילו מצאתי מקום להכניס הומור. סירבתי לתת לאפילפסיה להכתיב את הנרטיב של חיי.

את הקושי הפכתי לאבן דרך. המסע שלי לא מוגדר על ידי התקפים, אלא על ידי הכח והשמחה שמצאתי בלחיות חיים טובים מבלי להתנצל על כך.
וזו הסיבה שבחרתי ליצור את סדרת הכרזות, מתוך כוונה להעלות בכל דרך את המודעות למחלה.